היוונים שלטו בארץ משנת 34 לבית המקדש השני, 180 שנה, לפני מלחמת החשמונאים, כל עוד לא גזרו על היהודים להמיר את דתם, לא נלחמו כדי להשתחרר מהשלטון היווני.
כאשר הציקו לישראל בשמירת התורה יצאו למלחמה.
ממלכות קמו ונפלו, אימפריות עלו וירדו, כתות כאלו ואחרות צצו ונעלמו. ועם ישראל, "ככבשה קטנה בין שבעים זאבים" - בנצחיותו נשאר, בצביונו, בתורתו - תורת אמת.
ממש כמו אותו פך שמן קטן טהור.
הוא בא מבית הספר בערב חנוכה ושאל: אבא, המכבים היו דתיים? רוני הוא בחור פיקח, ומיד הבין שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מן הענין על ידי פיזור מסך עשן: אז עוד לא היה דבר כזה, הוא אומר.
אומרים אנו בחנוכה: על הניסים ועל המלחמות... (בנוסח אשכנז). תמוה הדבר, מדוע מודים אנו על המלחמות, מתאים היה יותר להודות "על הניצחונות, וכי אוהבי מלחמות אנחנו?
השיב הרב, להודות על הניצחונות - מוקדם
באנו חושך לגרש המלחמה לא נסתיימה.
זכינו ולאחר אלפיים שנות גלות, עם ישראל חזר לאדמתו.
המוני העולים ובמיוחד התימנים יראים ושלמים עלו לציון לחונן עפר הארץ להמשיך את שליחות העם היהודי בארצנו הקדושה.
אך
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד. וצריך אדם להזהר בה
כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה
לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו
ולוקח שמן ונרות ומדליק
כבוד קדושת האדמור מטאלנא שליטא
שיחה בנושא הבן שאינו יודע לשאל, לקראת עריכת ליל הסדר.
בסיום קריאה לבני עדת תימן לשמור על המסורת.
נמסר בישיבת מתימן יבוא בירושלים ער"ח ניסן תשע"ו.