ט"ו בשבט בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ." – מסכת ראש השנה א, א
ראש השנה לאילן. מאי טעמה? אמר רבי אלעזר, אמר רבי אושעיה: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. היינו: שכבר עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה. ראש השנה, י"ד, רש"י
חד אמר: כבר יצאו גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה אמר: עד כאן היו חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה.
(ירושלמי, ראש השנה, פרק א')
בסעודת פירות ארץ ישראל בחמישה עשר בשבט ביקש רבי מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש מענייני דיומא. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, היקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל: "לו היינו בארץ ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול"
(ילקוט החכמה)
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו:
נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות... כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתייגע לאחרים? למחר אני מת!... לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא - עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.
מדרש תנחומא, פ' קדושים
אז איך מסדרים את שולחן החג?
ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות
תזכורת לארבע הצלחות שתכינו ב"ה בט'ו בשבט, מתוך דבריה של הרבנית ימימה
בצלחת הראשונה
פירות שאוכלים בהם גם את הפנים וגם את החוץ.
למשל: ענבים, תפוחים, אגסים,תותים,חרובים וכו'
ומברכים שיהיה תוכי כברי... יהי רצון שנהיה יפים מבפנים ויפים מבחוץ.
בצלחת השניה
פירות שיש להם גרעין בפנים שאינו נאכל
למשל:זיתים,תמרים,משמש,
אפרסק,וכו'...
ונבקש שנזכה להוציא מתוכינו את כל הדברים שאין בהם צורך...שנאה קנאה עצבות נטירה וכו' שיישאר רק הפרי הטעים.
בצלחת השלישית
פירות שיש להם קליפה שלא אוכלים אותה אלא רק את התוכן הפנימי...
למשל: אננס,ערמונים, אגוזים, שקדים ,פיסטוק וכו'
ונבקש שייזכו לראות בי את הטוב שלי,על אף שכלפי חוץ יש לי מעטה של קשיחות.
ושאני אזכה לראות את המתיקות בתוך כל בן אדם כולל עצמי.
הצלחת הרביעית
מכילה את שבעת המינים..לפי הבן איש חי לא חייבים לאכול אותם מספיק בהבטה ולכוון.