מצוות הסוכה וברכת בורא נפשות רבות
ידוע הדבר שציוונו ה' על ישיבת סוכה שבעה ימים כלשון הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ופסק מרן בשו"ע (סי' תרכ"ה) כדעת ר' אלעזר שכוונת התורה שנזכור את חסד ה' שהקיף את עמ"י בהליכתם במדבר בענני כבוד לבל יכם שרב ושמש וכו'.
ויש להתבונן, הלא זכינו במדבר לשלש מתנות טובות ונפלאות בזכות שלשת פרנסי ישראל (מדרש שיה"ש), ה"מן" שהיו טועמים בו כל הטעמים שבעולם בזכות משה רבינו ע"ה, ה"באר" בזכות מרים, ו"ענני הכבוד" בזכות אהרן הכהן. וא"כ מדוע נצטווינו לעשות זכר רק לענני הכבוד ולא למן ולבאר, וביותר שהמים והלחם הם הנצרכים לקיום חיי האדם ובלעדיהם ח"ו לא היה את מי להקיף בעננים. ולכאורה יש להודות יותר על הצלה של מים ולחם, יותר מאשר על פינוק של ענני כבוד?
התוספות במסכת ברכות (לז.) מסבירים את נוסח ברכת בורא נפשות: "בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולים העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים".
העולה מדבריהם שה' הביא את האדם לעולם כדי לחיות ולא ח"ו למות. אולם עבור חיי האדם היה מספיק לברוא לחם ומים. אבל ה' הוסיף בחסדו וברא פירות נפלאים כתפוחים וכדו' ועל אלו אנו מודים בברכה ברוך חי העולמים. כלומר על דבר שאינו הכרחי לקיום האדם אנו מוסיפים להודות שגם מזה השפיע עלינו.
לפ"ז נוכל להבין שכן הדבר במתנות שקבלו ישראל במדבר. שהרי לקיום נפשם היה די בבארה של מרים ובמן לספק להם לחם ומים כי לא למוות הוציאנו מעבדות לחרות. אך פינוק כזה שעשה איתנו ה' יתברך להקיף אותנו בענני כבוד להגן מהשמש המדברית, כיבס וגיהץ את הבגדים, הנמיך ההרים והגביה העמקים כדי שלא נצטרך לעלות ולרדת, הרי יש בכך גילוי חיבה נפלא מבורא עולם והתורה צוותה לשבת בסוכה כדי לזכור ולהודות ולשמוח שזכינו להיות העם הנבחר והחביב על בורא עולם. על כן מכיון שהבורא הוסיף על מה שחייב מפני חיבתו אלינו על כן גם אנו נעשה מעבר לחובתינו, סוכה ויפה ומהודרת אתרוג מהודר ולא רק כשר, וכל מצווה בשמחה גדולה ולהאיר פנים לכל ישראל להכניס אורחים ולעזור לנזקקים.
.jpg?id=18205693)
