בשאלת הרשע והתשובה אפשר לומר בדרך ווארט שטענת הרשע היא מה העבודה הזאת לכם - היינו מה לכם לטרוח במצוות הפסח לזכור את אותה יציאת מצרים לכל דקדוקיה ופרטיה, וכי מה משנה כ"כ מה עברו אבותינו וכיצד נהגו, וכי מה שמחמת החיפזון לא הספיק בצקם להחמיץ גם אנו צריכים לאכול מצות?
עונים לו שאילו היה שם לא היה נגאל. כלומר שהרי מצאנו במדרשים שנגאלו עם ישראל ממצרים בזכות ששמרו על שמם לשונם ומלבושם, ועוד שיטות שנא' שם, עכ"פ רואים שזכות גאולת עמ"י היתה שלא בזו לדרך אבותיהם, ואף את הפרטים שלכאו' נראים שוליים ומיותרים ח"ו שמרו היטיב, ומנהג ישראל תורה הוא.
הוא אשר אומרים לרשע איך תבוז למסורת אבותיך לפרטיה הלא זו היתה זכות גאולתם, ואילו היית שם עם דעותיך אלו, הרי שלא היית שומר את שמך וכו' ולא היית נגאל.
ומוסר עבורנו. לשמור את מסורת אבותינו ובע"ה ניגאל במהרה.
הנסים הגדולים, המכות המופלאות, הוצאת עם שלם ממצרים הסגורה והמסוגרת, כניעת הממלכה לפני בורא עולם ולסיום קריעת ים סוף, נטעו בנו אמונה ברורה בבורא עולם. היינו צופים מהצד כיצד אבינו שבשמים, מתעלל בעם המצרי ובמלכם על שהעיזו לפגוע בבניו היקרים. היינו מתבוננים, אך לא פעילים. רק לפני היציאה נצטווינו על מסירות נפש.
חג הפסח בתורה מכונה החג בשם "חג המצות", וכן בברכת המזון ובתפילה, ואילו בחז"ל מכונה בשם "חג הפסח" למה יש שינוי הלשון? בתפילין שלנו כתוב "שמע ישראל ... ה' אחד" (דברים ו,ד) אנו מייחדים את שמו של הקב"ה, אולם בתפילין של הקב"ה כתוב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", הקב"ה מייחד אותנו.