מתוך הספר אהבת חיים

''ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך''.

בזוהר הקדוש כתוב: ויאמר ה' אל הנשמה שתחת כסא הכבוד; לך לך מארצך, כלומר הגיע הזמן שתרדי לעולם השפל הזה ותכנסי לגוף הראוי לך. וממולדתך, מתחת כנפי השכינה. ומבית אביך, מתחת כסא הכבוד. אל הארץ, היינו הגוף. אשר אראך, אשר ראוי לך, כדי שתקיים מצוות עשה ולא תעשה. ואעשך לגוי גדול. זה האופן הראשון. והאופן השני, שביציאת הנשמה מהעולם הזה אומרים לה: לך לך מארצך- מהעולם הזה וממולדתך ומבית אביך- שתעזוב אבא ואמא, אחים ואחיות וכל המשפחה. אל הארץ אשר אראך- לאותו מקום שזכית כפי מעשיך. ואומרים לה יבא שלום ינוחו על משכבותם. ועל זה אומר הפסוק: ''אשרי העם יודעי תרועה''. שידוע שהנשמה בוכה שלש פעמים. פעם ראשונה- בזמן שיורדת לעולם השפל הזה, ופעם שניה- כשיוצאה מבטן האם לאוויר העולם. ופעם שלישית- כשיוצאה מן העולם הזה והולכת לתת דין וחשבון.

ואשרי האיש היודע וזוכר תמיד תרועה זאת והוא מתרחק מכל מיני נדנוד עבירה.

לך לך בגימטרייה מאה. כי מצינו באברהם אבינו עליו השלום שבזמן שקם והלך ממולדתו היה בן שבעים וחמש, ובזמן שנסתלק מן העולם היה בן מאה שבעים וחמש, נמצא שבזמן שהתמסר לקיים מצוות הקב''ה- הוסיף לו הקב''ה מאה שנים על חייו.

''וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט''.

לוט זה יצר-הרע כמובא בזוהר הקדוש. ולא עזב את אברהם, אלא שבכל מקום שאברהם היה הולך היה היצר-הרע רודף אחריו. ''ויאמר אברם אל לוט הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי''. כלומר אם האדם עוזב כל הטרדות שיש לו ושיכול להשיג, ורודף רק אחרי התורה ומסתפק במעט פרנסה כדי שיהיה פנוי לתורה, אז הפרד נא מעלי, יכול לומר ליצר-הרע שיפרד מעליו, כי הוא קובע עיתים לתורה. כמו שאמרו רבותינו : אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי לימוד התורה מסוגל להכניע את היצר-הרע. אבל אם האדם להוט אחר ממון וכיוצא- דבר זה קשה מאוד.

''ויאמר אברם אל לוט אל תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו'': הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. אברם זה הנשמה ולוט זה היצר-הרע. אומרת הנשמה: אל תהי מריבה בין הנשמה ובין הגוף העכור, כי אנשים אחים אנחנו, נהיינו אחים ושנינו גרים ביחד, והאחד בלעדי השני אינו יכול להתקיים, ולכן אל תצער אותי יותר מדי, הלא כל הארץ לפניך.

רוצה לומר: הלא כל הזמן הוא לפניך לאכול, לשתות, לטייל, לפטפט, לישון, ולעבוד, ואני מבקשת הפרד נ''א מעלי, שהנשמה מתחננת ליצר-הרע שיעזבנה דווקא בשעת התפילה וכל-שכן בשעת נפילת אפים (נ''א – נוטריקון נפילת אפים), כי צריך האדם להשתדל בנפילת אפים לומר מלה במלה, לאט לאט, כי במזמור זה יש סודות נפלאים כמו שכתוב בזוהר הקדוש. וכל מי שמכווין במזמור זה בפירוש המילים ולא יחשוב בשעת אמירת מזמור זה מחשבות אחרות, זהו רפואת גופו ונפשו, ונצול מדינה של גיהנם.

ואמרו חז''ל על הפסוק לדוד אליך ה' נפשי אשא- נוטריקון: אכילה, שתיה, אשה. רוצה לומר שאין אדם חוטא אלא בשלשה דברים אלו ואנחנו באים לתקן עוונותינו ועוונות אבותינו באמירת מזמור זה. והיצר-הרע אינו מניח לנו.

אדם הראשון פגם באכילה שאכל מעץ הדעת. נח פגם בשתיה, שנאמר: ''וישת מן היין וישכר''. ובני ישראל חטאו עם בנות מואב. וזה שאומרת הנשמה ליצר-הרע הפרד נ''א מעלי בשעת נפילת אפים כי אני רוצה לתקן את שלש העבירות שנעשו ע''י אכילה שתיה ואשה הרמוזים במלת אש''א.

נמצא שנפילת אפים מסוגלת לתקן את מה שקלקלנו, ולכן יזהר האדם שלא למהר במזמור זה, ולא לדלג, ולא להבליע אותיות, ויסתכל בסדור, וזה סגולה נפלאה לכפרת עוונות. ושמעתי מפי חכם וצדיק אחד שבנפילת אפים יש כח לכפר אפילו על נדנוד עבירה חס-ושלום, ודווקא יזהר כמו שאמרנו לומר מלה במלה ולאט-לאט, ולחשוב על מה שמוציא מפיו.

ועוד, אמירת נפילת-אפים שומר ומציל את האדם מעניני ניאוף וכדומה שלא יכשל בהם, כמו שמצינו בצדיקים גדולים שבא לידם עניני ניאוף וניצלו מהם.