שבת פרשת חוקת חודש תמוז טוב ומבורך תמו"ז, ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים
סיפור לשבת
היה מלך שאהב את שירת. הזמיר. הכין כלוב גדול של זהב ונתן זמיר לתוכו עם מעדני מלך ונהנה מהשירה.
יום אחד הגיע זמיר חבר לבקר את הזמיר בכלוב. הזמיר האורח התפעל מהיופי ומהמאכלים, אך הזמיר הכלוא עף מתוך הכלוב מצד לצד והשמיע קולות צער, לומר שכאשר אני לא חופשי אין לי הנאה מכלום.
הזמיר האורח בחוכמתו הרבה נפל לארץ ונשכב עם רגליו למרום כמת לרגע אח''כ עף לדרכו.
למחרת בבוקר המלך קם וחיכה לשירת הזמיר, אך לשוא.
שלח את עבדו לראות מה קרה לזמיר. העבד חזר ולהודיע למלך שמצא את הזמיר על ריצפת הכלוב רגליים למעלה ללא רוח חיים.
המלך הצטער וציווה להשליכו מחוץ לארמון.
הושלך הזמיר ופצח בשיר, טוב למות בעד חירותנו.
חז'ל אומרים אם רצונך לחיות תמית עצמך.
שבת קודש. העולם נעצר, הכל מת.
טלפונים מכוניות מחשבים עסקים הכל, דממה דקה.
ביום שבת ה' ברא בריאה מיוחדת, את המנוחה.
אנשי עסקים לוח זמנים צפוף וכל רגע יקר. פתאום בשבת כאשר הכל מת, מתחילים לחיות.
זאת חוקת התורה, אדם כי ימות באוהל. המות באוהלה של תורה שם החיים.
מה ההסבר? אין הסבר, זאת חוקת התורה.
לא מאמין, תנסה. שששש...שקט.
שבת שלום.
''זאת חקת התורה'' (י''ט, ב) אלמלא מצוות תוכחה היה כל צדיק יושב בשלווה בביתו, עוסק בעבודת-השם, והוא לא היה נענש בעוון הדור.
ובני הדור גם הם יכולים
היו להצטדק וללמד זכות על עצמם, כי לא היה להם ממי ללמוד את הטוב ואיש לא הזהירם ולא הוכיחם על מעשיהם, כי אז היה עונשם קל בהרבה. עכשיו משנתנה מצוות ''הוכח תוכיח את עמיתך'', הוטלה אחריות כבדה על הצדיק ואין עוד שום תירוץ בפי הבריות.
זהו שמרמז כאן התרגום: ''זאת חוקת התורה אשר צוה לאמור'' - חוקה זו אשר ציווה ה' לאמר לאחרים, להזהירם, להוכיחם וללמדם תורה ומצוות, היא היא ''גזירת אוריתא'' - הגזירה העיקרית של התורה. גזירה היא לדור שאינו שומע את התוכחה, ולצדיקים שלעולם אינם יוצאים כראוי ידי חובתם באמירת תוכחה.לפי שהשטן ואומות-העולם מונין את ישראל, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה. גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (רש''י).להמשך
קריאת התורה לפי מנהג תימן,הרב יהודה גמליאל שליט"א.
החלוקה המובאת כאן לפי שנה רגילה כאשר אינם מחוברות פרשת זאת חוקת: א / ב / ג / ד / ה / ו / ז / הפטרה