"ויגש אליו יהודה ויאמר וגו'' (מד, יח) 
יש בפרשה זו שמונים ותשע ווי"ן המתחילים בראשי הפסוקים. ומניין פ"ט, לרמוז שכל התשעה = ט'' שפגמו במכירת יוסף שהוא ביסוד שהוא וא"ו (כמ"ש בפרשת וישב יעויי"ש) באו לתקן כאן בווי"ן שהוא יסוד גימטריא פ'' ותיקנו מה שפגמו. וראשי תיבות: ט'' פגמו, דהיינו פ"ט.
 
(עולת שלמה - לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
 
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (שם) 
אמרו רז"ל: לשלשה דברים נכנס לתפילה ולמלחמה ולפיוס. והנה פתח בלשון רכה - "ויאמר" ואף "בי אדוני" שלפי תרגומו הוא לשון בקשה "בבעו ריבוני", אך פנה גם בלשון קשה כפרש"י "ואל יחר אפך בעבדך - מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות". ולכאורה קשה, וכי הוא רוצה לדבר קשות ומבקש ממנו שיכנסו דבריו באזניו? הרי לא יתכן שהמלך ישמע ויקבל. וגם מה שפירש"י: "כי כמוך כפרעה - חשוב אתה בעיני כמלך", קשה כפי הנ"ל - א"כ, איך ידבר אליו קשות וכי המלך ישתוק למבזהו!? ויתכן לומר פי'' הענין, שנודע שדרך המלכים לדבר עם כל אדם באמצעות מתורגמן ויוסף ג"כ דיבר עם השבטים כך, כמאמר הכתוב: " והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם". וכיון שקודם לכן דיבר יהודה עימו באמצעות המתורגמן, לא רצה עכשיו לדבר באמצעותו אלא בלי אמצעי, והיינו דכתיב: "ויגש אליו יהודה". וכל זה בהתקרבות גדולה בכדי לדבר עימו מפה לאוזן דוקא מפני שרצה לקנטרו בדברים ולא רצה שיהיה מבוזה בעיניהם. ולכן אמר: "ידבר נא עבדך דבר" שהם דברי קינטור - דברים קשים "באזני אדוני" שלא ישמעו זרים אותם. והאמירה שהיא לשון רכה שהקדים, מפני צורך הדברים הקשים שאחריהם. והמשיך "אל יחר אפך בעבדך" דהיינו מה שאני מכנה עצמי עבד ותעלה על דעתך היאך זה העבד מקנטרני בדברים קשים כגידים "כי כמוך כפרעה" ר"ל שאני ואבא - "כמוך כפרעה", כשם שפרעה מלך ואתה שני לו כן במקומנו אבא מלך ואני שני לו ואחי ג"כ המליכוני עליהם ודברי אלה הם דברי מלכות ולא דברי עבדות.
 
(מקום מקדש - לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
 
"ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה" (מה, כא) 
איכא למידק, מדוע בפסוק זה אמר "ויתן להם יוסף עגלות וגו''" שייחס העגלות לאחיו, ואח"כ בפרשה (מה, כז) אמר "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו" דהיינו שייחסם לאביו והיה לו לומר "אותם" ולא "אותו"? ואפשר לומר שבא הרמז של העגלות לאביו ולשבטים, שהרי ידוע שבעוון מכירת יוסף למצרים, נשתעבדו למצרים ולא בארץ אחרת כמ"ש רז"ל. ממילא, שמצד עוון מכירת יוסף החיוב לגלות מצרים מוטל על השבטים ולא על יעקב אביהם. ולזה אמר, "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה" המולך במצרים שרמז להם על הגלות למצרים, להם ולא לאביהם. ורמז להם ג"כ שיתכפר עוון מכירתו ע"י גלותם. אבל לאביו אמר, "אשר שלח יוסף לשאת אותו" לשון נשיאות ראש וגדולה, כי בירידתו למצרים יפסק הרעב וידעו כל הגויים שבזכותו וצדקותו פסק הרעב כל ימי חיי יעקב (שאחר מותו חזר הרעב כמ"ש ה"כלי יקר" בפרשת ויחי). ולזה אמר, "לשאת אותו" ולא אותם. אבל העגלות להם ולטפם שיקבלו הגלות והשעבוד. והוא נכון בס"ד וקרוב לאמת.
 
(חן טוב - לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)