אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  הגאון הרב ששון גריידי זצ"ל  |  חומר מארכיון המדינה  |  donationforyemanit  |  ראש השנה וכיפור  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  מדור פרשת השבוע  |  פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת בלק עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר במדבר הרב רוזנבלום >> פרשת בלק עד
 
בס"ד
פרשת בלק – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בלק שנת תשע"ד. עוסקת בבקשתו של בלק לבלעם, לבוא לקלל את ישראל.
בני עדות אשכנז פותחים בכל בוקר, את תפילתם, בפסוק שאמר אותו בלעם הרשע מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
בני עדות המזרח, לא פותחים בפסוק הזה. מדוע לא?
משום שבעשרת הזכירות, שאומרים בני עדות המזרח לאחר התפילה, מוזכרת בקשתו של בלק מבלעם, לקלל את ישראל. ובנוסח שהם מזכירים, מוזכר את מה שנקרא בע"ה בהפטרה בשבת זו, פסוקים מספר מיכה(ו, ה) עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.
אז בעשרת הזכירות, שבני עדות המזרח מזכירים אחרי התפילה, מופיע גם הפסוק הזה. בני עדות אשכנז, שמזכירים רק שש זכירות לאחר התפילה, אז צריכים לזכור גם את דבריו של בלעם, כי הנביא מצוה אותנו עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל... איפה אנחנו זוכרים את זה?
בפסוק  מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

למי שמכיר את דברי הגמרא(מסכת סנהדרין ק"ה, ב) שאומרת, שכל הברכות שבירך בלעם את ישראל, כולם הפכו לקללה, חוץ מברכה אחת מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל – הקב"ה הפך את הקללה שבלעם כיוון לברכה, שנאמר בפרשת כי-תצא -  וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
בלעם אומנם אמר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אבל באמירה שלו הוא התכוון לקללה. הקב"ה הפך את הדברים שלו לברכה, והפסוק הזה נשאר לנצח. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל -  הוא התכוון שלא יהיו להם בתי-כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה הפך את זה לברכה – שיהיה להם בתי-כנסיות ובתי מדרשות, וב"ה עד היום, הברכה הזאת מתקיימת – בתי הכנסיות ובתי המדרשות מלאים ב"ה, במתפללים ובלומדים, בס"ד.
אנחנו היום רוצים בס"ד, לעמוד על נקודה אחת, מתוך הדמות שנקראת בלעם, וללמוד ממנה משהו לחיי היום יום שלנו.
כדי להבין למה שאנחנו חותרים להגיע, קודם כל נעמוד על נקודה אחת. הנושא שאליו אני חותר להגיע, הוא נושא הנקרא"גבר" –(כד, ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
כולנו יודעים שמעטים המקומות שמופיעה המילה"גבר" בתורה.
פרעה השתמש בביטוי הזה(שמות י, יא) לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים..
בכלל השם הזה, מופיע  מעט מאוד פעמים בתורה, יותר בתנ"ך.
בלעם הרשע, מכנה את עצמו בכינוי"גבר" - נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
חז"ל אומרים, שעוד שניים נאמר עליהם נְאֻם הַגֶּבֶר – האחד הוא דוד המלך, והשני שלמה המלך.
אנחנו בע"ה, לקראת סיום השיעור, נגיע לנאומו של"הגבר", כאשר יש עוד יצור אחד בבריאה, שקוראים לו"גבר", והוא התרנגול.
אז אם היינו מייחדים שיעור שלם על תרנגול, האמינו לי שאין לנו הרבה זמן  עד כפרות, היינו יכולים להקיף כל שבוע נקודה אחת מהתרנגול, לא היינו מכסים אותו, כי התרנגול, כידוע לכולם, הוא הבעל חיים היחידי, שמשורר במהלך הלילה שבע פעמים.
בלילה הוא קורא שבע פעמים, כך כתוב בפרקי שירה, ויש בכל עת ובכל שעה, משעות הלילה, מה הוא שר, ואין עוד בעל חיים, בכל הנבראים כולם, ששרים שבע פעמים במהלך היממה שירים, חוץ מהתרנגול, וכמובן צריכים לדעת מה זכו התרנגולים, שהם שרים. והתרנגולים האלה, כידוע לכולם, ניתן לדעת מתי הקב"ה כועס – הכרבולת שלהם הופכת להיות מאדום ללבן. כל מיני דברים מעניינים בתרנגולים, אבל זה לא הנושא שלנו היום.
בע"ה היום, אנחנו רוצים לעמוד על"הגבר", רק נזכיר את זה בעקיפין את הענין של התרנגול, אבל כדי להגיע ליסודם של דברים, צריכים לעמוד על כמה וכמה יסודות.
 
בלעם הרשע, נדרש לבוא לקלל את ישראל, אומר לו בלק:
{ה} וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: {ו} וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר
דבר ראשון, בואו ננסה להבין מה הפירוש -  הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ?
אומר רש"י - הנה כסה את עין הארץ. סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו, עמדו עליהם והרגום.
אמר בלק – סיחון ועוג שמרו עלינו, ולכן כשמשה רבינו הרג אותם, נשארנו בלי שומרים.
סיחון ועוג, היו העיניים ששמרו על בלק, ובאותו רגע שהם לא היו כאן, אמר בלק לבלעם - הנה כסה את עין הארץ – אין דבר ששומר אותי.
היות וכך, הוא מבקש את העזרה של בלעם, שיבוא להושיע אותו ולהציל אותו מפני עם ישראל.
אומר הכלי יקר - הנה כסה את עין הארץ.  אמר בלק לבלעם, העם הזה שיצא ממצרים, מתמחה בענין הכישופים. היות ומצרים היא מקור הכישוף של העולם, כמו שאמרו חז"ל, עם ישראל ששהו במצרים, כל כך הרבה שנים, רכשו שם במהלך השנים את מלאכת הכישוף והם עצמם  נעשו מכשפים, עד כדי כך, אומר בלק, שהם יכולים לכסות את עין הארץ – יש להם כוח לעשות חושך. איפה הם עושים חושך?
א' כל, במכת הארבה, שכתוב עליו שהוא כיסה את עין הארץ, שנאמר הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, ודבר נוסף, במכת חושך עצמה, הכל היה חושך במצרים.
אם ככה, בלק אומר לבלעם – אתה חייב לבוא לעזור, כי עם ישראל למד במצרים את מלאכת הכישוף, ואני צריך את העזרה שלך.
אומר הכלי יקר – לכן שבלעם מתנבא מאוחר יותר, הוא אומר שיש לבלק טעות, לעם ישראל אין שום קשר לכישופים, וזה מה שהוא אומר לו כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל – עם ישראל לא עובדים עם נחשים ולא עם כישופים. המושג הזה לא מוכר בעם ישראל.
לכן כיון שהוא הזמין אותו לבוא ולקלל את עם ישראל, כי לדעתו עם ישראל התמחה בתחום הכישופים, אמר לו בלעם – תשכח מזה. עם ישראל לא קשור למלאכת הכישוף, אין לו שום קשר לכישופים ולדומה להם. 
האור-החיים הקדוש אומר – שהפסוק הזה הנה כסה את עין הארץ, מהווה צחוק על בלעם, למה?
אומר האור-החיים הקדוש – הבטיח בלעם, ששום עבד לא יברח ממצרים, וכך היה אומרים חז"ל.
אז מה הענין שלו ללגלג על בלעם?
אומר האור-החיים הקדוש – מסיבה פשוטה מאוד – הוא חשש שמא בלעם יגיד לשליחים שלו –"אני לא צריך לבוא אליך לקלל, אני מסוגל לקלל גם מהבית. תן לי את האפשרות, אני אקלל מהבית, ואני אפגע בהם. בשביל מה אני צריך לבוא אליך ולקלל?
אמר לו בלק –בשום פנים ואופן לא. אם אתה רוצה שהקללה תחול, זה רק אם תבוא לכאן ותעמוד מולם ותקלל אותם, מהבית זה לא ילך.
הראיה – ההבטחות שהבטחת מרחוק, שעם ישראל לא יצא ממצרים – ויצאו. הבטחת שלא יתרבו – יתרבו. יוצא, שההבטחות שלך לא תקפות, אם אתה לא נמצא בשטח.
לשון האור-החיים הקדוש על הפסוק - הנה עם יצא וגו'. צריך לדעת אומרו הנה. גם אומרו יצא וכי לא ידוע הוא לכל העולם שיצאו ישראל ומה גם לבלעם שהוצרך להודיעו, גם אומר הנה כסה שהיה לו לומר ויכם וגו'. ויתבאר הענין על פי דבריהם ז''ל(שמו''ד פ''א) שאמרו ג' יועצים היו לפרעה כשאמר על ישראל הבה נתחכמה לו ואחד מהם הוא בלעם והוא אשר יעץ עליהם רעה ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים והיה מובטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים, ולזה שלח לומר לו הנה עם יצא ממצרים פירוש הפך הידוע ובטל כח הכשפים, ואפשר כי בלעם היה מבטיח את בלק שלא יצאו ישראל משם עולמית ולזה אמר לו הנה יצא, ואומרו הנה כסה את עין הארץ נתכוון גם כן נגד מה שיעץ עליהם במועצותיו הרעים למען ענותו למעטם, גם להרוג זכוריהם ולשחת הבנים הנה הוא הפך הדברים שלא בלבד שלא נתמעט אלא אדרבא נתרבה עד למאד, והוא אומרו הנה כסה את עין הארץ.
בספר מעדני שמואל, של הגאון ר' שמואל טרוביץ, מרבני ראשון לציון, הוא מביא רעיון נפלא, על הפסוק  כסה את עין הארץ.
בתרגום, על הפסוק הנה כסה את עין הארץ, אומר - הָא חֲפָא יַת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא וְהוּא שָׁרֵי מִלְקִבְלִי.
שואל הספר מעדני שמואל – מה זה יַת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא? לא כתוב בפסוק שמש. כתוב כסה את עין הארץ
הוא מביא את דברי התכלת מרדכי, המהרש"ם מברעזן, שאומר ביאור נפלא ביותר – אמר בלק לבלעם – אם המלחמה היתה על הקרקע, הייתי גובר על עם ישראל. הבעיה היא, שהמלחמה שאתה מנהל איתם, היא מלחמה בין כוכבים ומזלות, כי חז"ל אומרים בגמרא(מסכת בבא-בתרא ע"ה, א) - פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.
אם  הולך משה והורג את סיחון ועוג, שהם העיניים שלנו, פירוש הדבר שהמלחמה היא לא ארצית. אם משה גבר עליהם, סימן שהמלחמה היא אלוקית. מי המנהל את המערכה הזו?
אומר התרגום - הָא חֲפָא יַת עֵין שִׁמְשָׁא  - את העיניים של השמש  - שמש זה משה רבינו, שנאמר פני משה כפני חמה.

הכוח שיש לעם ישראל, זה לא כוח לנהל מערכות על הארץ - הנה כסה את עין הארץ – הוא כיסה את המערכות הארציות. זו לא מערכה שמתנהלת על הקרקע, זו מערכה שמתנהלת למעלה, בשמש, מול משה רבינו.
אומר אם ככה, בלק לבלעם – מול משה רבינו, אני לא יכל להתמודד. מלחמה מול"שמש", אין לי סיכוי לנצח.
אמר בלק לבלעם – אז בקשה, אתה יכל להתמודד מול משה רבינו!
מה פתאום בלעם יכל להתמודד מול משה רבינו?
אומר בלק לבלעם – חז"ל אומרים וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומיהו? בלעם.
בלעם מהוה את המשקל, שכנגד משה רבינו.
אומר אם ככה בלק לבלעם – אני יודע לנהל מערכות על הקרקע. מערכות ברקיע? זה אני לא יכל לנהל.
לכן הוא אומר - הָא חֲפָא יַת עֵין שִׁמְשָׁא  - המערכות מתנהלות מול משה רבינו, שנקרא שמש. מול משה רבינו רק אתה יכל לבוא, לכן אני מבקש ממך, היות והמערכה מתנהלת מול משה רבינו, אני מבקש ממך להתמודד כנגדו.
אלו הדברים שמביא המעדני שמואל, בשם התכלת מרדכי.
אנחנו רוצים ללכת על הקו הזה, ולהביא את דברי המדרש בפרשת השבוע, שמסביר מדוע נתן הקב"ה כוחות לבלעם הרשע, להיות נביא לאומות העולם.
אומר התנחומא(פרשת בלק ) - וַיַּרְא בָּלָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: » הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט(דברים לב, ד). כִּי לֹא הֵנִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם פִּתְחוֹן פֶּה לֶעָתִיד לָבֹא לוֹמַר, שֶׁאַתָּה רִחַקְתָּנוּ וְלֹא נָתַתָּ לָנוּ כְּמוֹ שֶׁנָּתַתָּ לְיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱמִיד מְלָכִים חֲכָמִים וּנְבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ הֶעֱמִיד לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנִבְדְּקוּ מַלְכֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עִם מַלְכֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. הֶעֱמִיד שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. וְכֵן עָשָׂה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ(ירמיה כז, ו). זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר כַּמָּה רְנָנוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה הֶחְרִיבוּ וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְאָמַר, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן(ישעיה יד, יד). נָתַן לְדָוִד עֹשֶׁר, לָקַח הַבַּיִת לִשְׁמוֹ. נָתַן לְהָמָן עֹשֶׁר, לָקַח אֻמָּה שְׁלֵמָה לְטָבְחָהּ. וְכָל גְּדֻלָּה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנָּטְלוּ הָאֻמּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהּ. הֶעֱמִיד מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. הֶעֱמִיד לָהֶם בִּלְעָם, מְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. רְאֵה מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי הָאֻמּוֹת. נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִין אֶת הָאֻמּוֹת עַל הָעֲבֵרוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וּנְבִיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מִן הָאֻמּוֹת, נוֹתְנִים פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כְּכִנּוֹר יֶהֱמוּ וְגוֹ'(ישעיה טז, יא). וְכֵן יְחֶזְקֵאל אוֹמֵר, בֶּן אָדָם שָׂא עַל צוֹר קִינָה(יחזקאל כז, ב). וּנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָיוּ בְּמִדַּת אַכְזְרִיּוּת, שֶׁזֶּה עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם עַל לֹא דָּבָר. לְכָךְ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת בִּלְעָם, לְהוֹדִיעַ לָמָּה סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עָמַד מֵהֶם, וּרְאֵה מֶה עָשָׂה.
אומר הילקוט שמעוני – כיון שבא נח ובניו לעולם, אמר הקב"ה לשם – שם, באו עשרה דורות ראשונים, והחרבתי עולמי מפניהם, ובשנת 1650 שנה לבריאת העולם, החריב הקב"ה את העולם. למה?
אומות שלמות חטאו רח"ל בזנות, בגזל. במקום שיבואו הנביאים ויעוררו אותם, כלום, שום דבר! אף אחד לא עושה כלום, העולם חרב.
אמר הקב"ה – מה הועלתי בעולמי. עכשיו, אמר הקב"ה לשם בן נח, סע נבואה והתנבא, אם יקבלו תורתי עליהם. שם בן נח, התנבא 400 שנה ולא קיבלו ממנו. מכאן ואילך, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי ובלעם בן בעור האחרון שבכולם. ומפני מה נתנבא בלעם?
מפני שעתידים אומות העולם לומר ליום הדין  ריבונו של עולם, אילו נתת לנו נביא כמשה, כבר קיבלנו תורתך. לפיכך נתן להם את בלעם בן בעור, שישמעו לו בחכמה יותר ממשה.
ומה קרה בסוף?
לא רק שלא שמעו לו, אלא הלך בלעם הרשע והחטיא את עם ישראל. הביא אותם, אומרים חז"ל, לחטא השיטים הנורא שנמצא בסוף פרשתנו.
יוצא, עפ"י מה שקראנו עד עכשיו, שחז"ל מציבים את בלעם מול משה רבינו. משה נחשב אב לנביאים של עם ישראל, ובלעם נחשב לאב הנביאים של אומות העולם. זה לעומת זה, עשה האלוקים.
אם ככה, כל אחד שואל את עצמו שאלה, ממשנה באבות(פרק ה', יט)- כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר(משלי ח), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים נה), וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
פתאום באה המשנה, ועושה הקבלה בין אברהם לבין בלעם. מה יש לאברהם עם בלעם? הם בכלל לא בני אותו דור. אברהם אבינו היה בשנת 2000 לבריאת העולם. בלעם היה בשנת 2500 לבריאת העולם. מה הקשר שיש בניהם?
אבל במשנה לא כתוב מה בין אברהם לבלעם, אלא מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מה פירוש הדבר תַּלְמִידָיו?
לא מדברים על אברהם אבינו ועל בלעם, אלא על הפירות שיצאו מהם. האמת שאפשר לייחד שיחה, גם על ההקבלה שיש בין אברהם לבלעם, בכל מקורות חז"ל.
אחד הדוגמאות, אומר רש"י –(כב, כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ מכאן, שהשנאה מקלקלת את השורה,(ל) שחבש הוא בעצמו, אמר הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו(בראשית כב, ג).
יוצא, שבלעם עושה את אותם פעולות. כמו שאברהם הולך לשחוט את יצחק, שקם בבוקר מוקדם, בלעם בשביל לקלל את ישראל, קם השקם בבוקר.
אמר בלעם – אברהם אבינו הלך לשחוט את יצחק, קם בבוקר, אני הולך להשמיד את עם ישראל, קם אקום מוקדם בבוקר. הוא חבש את חמורו- אני חובש את אתוני.
אמר לו הקב"ה – רשע, כבר קדמך אברהם אבינו, שהלך לשחוט את בנו יצחק, אבל אני לא אניח ח"ו, להשמיד את עם ישראל.
אם לאברהם לא נתתי רשות, אז לך אתן רשות?!
זה לעומת זה, מצאנו כאן בפרשה.
רבותי, אני רוצה לגעת בנקודה אחת, במילים הראשונות שמשמיע בלעם בנבואתו:
(במדבר כג, ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל
לפי פשוטם של דברים, אומר בלעם – אותי הזמינו לבוא לפה, באתי ממקום שנקרא ארם. אף עפ"י שבפרשה שלנו, אנחנו לא נמצא מקום שקוראים לו ארם. כתוב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה, לא כתוב ארם, אבל עוד כמה חודשים, אנחנו נקרא בע"ה בפרשת כי-תצא, שם כתוב וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
אז מופיע שפתורה שעל הנהר, זה ארם נהרים, אז יש לזה שתי שמות – גם פתורה וגם ארם נהרים.
אומר בעל הטורים - מן ארם. בגימטריא אשל פירוש באים בזכות אברהם שנטע אשל.(331).
הכוח של עם ישראל, מגיע מאברהם אבינו, שנטע אשל בבאר-שבע.
רבותי, מכל מה שעשה אברהם אבינו, לא מצא בלעם הרשע, רק לציין דבר אחד?!
אברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות, אחד קשה מהשני. אתם באים לקלל את בניו של אברהם אבינו, שנתנסה בעשרה ניסיונות?!
מה פתאום בחר בלעם הרשע, לציין דוקא את הענין של האשל?
 
כדי להסביר את יסודם של דברים, בואו נלמד פסוקים, בפרשת כי-תצא, ומכאן נגיע בע"ה לבאר יסוד גדול בעבודה ה' שלנו:
אומרת התורה  בפרשת כי-תצא(כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם
הקב"ה אומר, שאסור להכניס עמוני ומואבי בקהל ה', למה?
אומרת התורה –(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ
יש כאן בתורה שני דברים – א. לא קידם אתכם בלחם ומים. ב. שכר את בלעם בן בעור כדי לקללך.
לפני שנמשיך, נאמר את דברי המגיד מדובנה ששואל – מה זה משנה אם הוא שכר את בלעם בן בעור, או שבלעם בן בעור הגיע בהתנדבות לקלל?
למה לתורה חשוב כ"כ לציין אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ?
אומר המגיד מדובנה – זה מאוד משנה!  למה? אמשול לך משל, למה הדבר דומה – חותן אחד, אמר לחתנו – בֹא תיקח את ביתי, ואני מבטיח לך שתאכל על שולחני 30 שנה. לא מענין אותך שום דבר, הכל יכוסה ע"י החשבון שלי!
כעבור חמש שנים, מגיע החותן לחתן ושואל אותו – תגיד, הויזה שלי אצלך?
כן.
אז תחזיר לי אותה בבקשה. נתן לו אותה בחזרה ושאל – למה? מה קרה?
תשמע, המצב לא כמו שהיה פעם. העסקים הולכים קשה מאוד, אני לא יכל לקחת אותך על הגב שלי יותר, אישה וארבעה נכדים, זה הרבה כסף. כבד לי מאוד. מהיום, תיקח את עצמך בידיים, לך ותתפרנס לבד.
אבל אדוני, הבטחת שאתה מפרנס אותי 30 שנה!
נכון, אבל מה אני יכל לעשות, המצב קשה מאוד.
הולך החתן הביתה, לוקח מזוודה, מכניס בתוכה חליפה, תפילין ואת המחברות שלו והולך לתחנת רכבת, תפס רכבת, ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לא מוצאים אותו.
חולפים חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה... לא מגיע איתות.
באה הבת ואומרת לאביה – ראית! לקחת כרטיס אשראי ותראה מה קרה! עכשיו אני גם אגונה, אין לי בעל, ואתה מפרנס אותי עם ארבעה ילדים, מה עשית בזה?! טיפש!
אמר האבא – מה אני יכל לעשות?! חשבתי שהוא ישמע את זה, ילך לעבוד, לא חשבתי שיברח! אני יעשה מבצע כדי לאתר אותו – שם תמונה, והציע 100,000 רובל, לכל המוצא אותו.   
יום אחד מגיע יהודי להתפלל באחת מבתי הכנסיות, הוא קולט אדם יושב ולומד תודה עם הסטנדר, שקוע עד עמקי נשמתו בלימוד, מסתכל ומסתכל," וואו זה ההוא המבוקש מהרכבת!!" מהר נועל את הבית כנסת, שלא יגנוב לו אף אחד את ה – 100,000 רובל.
רץ לטלפון ציבורי – הלו, שלום, מצאתי את האברך מהתמונה! תבוא לכאן ולכאן, במקום פלוני, תביא איתך את הכסף,  אני מחכה לך כאן.
מגיע החותן, נותן לו את המזוודה עם הכסף, בודק ביהודי שהכל נימצא, לוקח אותו לבית הכנסת, פותח את הדלת, נו אותו אתה מחפש?
אמר לו – כן! ישר קפץ עליו, קשר לו את שתי הידיים מאחורה, עכשיו בֹֹא הביתה! גורר אותו לרכבת, מגיעים לעיר, לביתו של רב העיר – הנה כבוד הרב, זה החתן שברח.
שואל אותו הרב – מה זה כבודו, ככה תלמיד חכם משאיר אישה עגונה, עם ארבעה ילדים ובורח???
אמר לו החתן – הנה כבוד הרב הפתק, לפני 5 שנים שהתחתנו, הבטיח להחזיק אותי, כך וכך שנים, אחרי שנים הוא אומר תן לי את הכרטיס אשראי ולך לעבוד. לא שאני לא רוצה לעבוד, אבל חשקה נפשי בתורה, אני רוצה ללמוד תורה, עשיתי איתו תנאי. אם היה אומר לי לא, הייתי הולך ומחפש נערה אחרת. הוא לא עמד בדיבורו.

שאל הרב את החותן – ואתה, למה אתה לא עומד בדיבורך?
אמר לו – כבוד הרב, שחיתנתי אותם, היה לי כסף, עכשיו כבר אין לי כמו פעם. העסקים לא פורחים כל-כך. מה אני יכל לעשות?!

אמר הרב לחתן – נו, אתה רואה שאין לו, מה אתה רוצה ממנו?!

אמר החתן לרב – כבוד הרב, אני לא מאמין לאף מילה שלו.
למה?
כבוד הרב, 100,000 רובל, הוא שילם לברנש הזה, שתפס אותי! עם זה אפשר לחיות עוד עשר שנים. אם היה נותן לי סכום כזה, עוד עשר שנים הייתי יכל לחיות עם זה. למה שהוא רוצה יש לו כסף, ולמה שהוא לא רוצה, אין לו כסף!
אומר המגיד מדובנה – לכן אומרת לנו התורה, מה עשו עמון ומואב? לא קידמו אתכם בלחם ובמים.
יכולים עמון ומואב להגיד –ריבונו של עולם, אנחנו יכולים לקדם אותם בלחם ובמים?! אתה יודע כמה עולה כיכר לחם?! 6.5 ₪ תן להם עוד מים מינרלים עוד 5 ₪ בקבוק, כפול 6 מיליון, מאיפה יש לנו את הסכום הזה?!
אמר הקב"ה – זה לא רלוונטי. אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, לזה כן יש לך כסף?? מה בלעם עבד בהתנדבות?
בלעם לא עבד בהתנדבות, הוא אמר בדיוק כמה הוא רוצה אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב  - אני רוצה את כל הארמון שלו, מלא בכסף, אם יביא לי, אז אני יקלל. לבלעם יש מושגים בכסף, הוא לא עובד בקטנה. חז"ל אומרים שתאב ממון היה.
אם ככה, אומר הקב"ה – לא קידמתם אותם בלחם ובמים, שמא תאמרו שאין לכם כסף?!    אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר – שם יש לכם כסף??
אז מוכח, שכסף מתי שאתה צריך יש לך, ומתי שאתה לא צריך, אין לך. אלה הדברים שאומר המגיד מדובנה.
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה – מה פירוש הדבר עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם?
מיד אחר-כך, אומרת התורה(דברים כג, ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.
אומר רש"י - לא תתעב אדמי. לגמרי,  אע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך. לא תתעב מצרי. מכל וכל, אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור, מה טעם, שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.
רבותי, עמון ומואב עברו עברה, בשב ואל תעשה, מה הם עשו???
לא קידמו בלחם ובמים-"לא נותן לך, יושב בבית, ולא נותן לך כלום". זו עברה בשב ואל תעשה.
אדום והמצרים, עשו עברות ב"קום ועשה", הם לקחו חרב, כדי להילחם בעם ישראל, זה האדומים. המצרים זרקו את הילדים שלנו ליאור, העבידו אותנו בעבודת פרך, להם הקב"ה אומר – לא תתעב מצרי, לא תתעב אדומי.
מה הולך כאן רבותי?
הרב ראובן מלמד, המשגיח של ישיבת פונוביז' לצעירים כותב, שהמצרים עשו את הפעולות האלה מפחד, היתה להם סיבה להתגונן, מה הם אמרו?
פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, אז הם עשו את הפעולות האלה, להשמיד את עם ישראל מהפחד. עוד יש להם משהו לטעון להגנתם. עמון ומואב זה רשע פנימי. לא להביא לישראל לחם ומים, זה מושחתות פנימית! לכן אומר הקב"ה, שלא יבואו בקרב ישראל. עד כאן דברי הרב מלמד.
רש"י מסביר לנו, למה לא יבוא עמוני ומואבי -  הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו.
אדומיים  הרגו אותנו, המצרים הרגו אותנו, אבל עמון ומואב החטיאו אותנו!  מה החטיאו??
סוף פרשת השבוע – לקחו המואבים והחטיאו את בני ישראל בבנות מואב. 200000 יהודים מתוף כתוצאה מהענין הזה. אמנם לא היתה כאן פעולה בחרב, אמנם לא זרקו את הילדים ליאור, אבל החטיאו אותנו!
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה – מי שהחטיא אותם, זה היה רק המואבים, עמון לא החטיא אותם, אלא רק לא קידם אותם בלחם ובמים, כפי שהתורה אומרת לנו לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'...
לכאורה, מי שלא קידם בלחם  ובמים, זה אך-ורק העמונים ולא המואבים, המואבים כן קידמו בלחם ובמים.
למה אני אומר זה?
כיון שהתורה כותבת את זה, בפרשת דברים(כ, כו) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר:(כז) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול:(כח) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי:(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.
אומר השפתי-חכמים על הפסוק  -רצל"ת מה שכתוב אכל בכסף תשבירני וגו' רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו דהוא אדום משמע דאדום הניחו לו לעבור בארצו והלא בפרשת חקת כתיב וימאן אדום וגו' ויט ישראל מעליו על זה פירש לא לענין לעבור וגומר ואם תאמר דכאן משמע דגם מואב מכרו להם אוכל ומים ובפרשת כי תצא כתיב לא יבא עמוני ומואבי וגו' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ותירץ הרא"ם דשמא יש לחלק בין קדמו להשבירו שהמואבים לא קדמו אותם בלחם ובמים אבל מכל מקום השבירו להם אוכל ומים בכסף אבל לא קדמו דקרא בלא כסף משמע עד כאן לשונו ועוד יש לומר דהכי קאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' עמון לא יבא על דבר אשר לא קדמו וגו' ומואב לא יבא על ששכר עליך את בלעם וגו'
ולא על אוכל בכסף וגו' הסמוך לו דאם כן מאי עד אשר אעבור את הירדן עד אשר נעבור את גבולך מיבעיא ליה כאשר כתיב בפרשת חקת:

לשון הרב –  תימא, כתוב כאן במפורש בתורה, שמואב קידמו את עם ישראל בלחם ובמים, אז איך התורה, בפרשת כי-תצא, אומרת שעמוני ומואבי אסור שיבואו בכרם ישראל על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים?!
הנה לך פסוק מפורש, שהם כן קידמו את עם ישראל במים!
אומר ר' אליהו מזרחי – מה שהתורה כותבת כאן, בפרשת דברים, שעם ישראל נדרש לשלם כסף, עבור הלחם והמים. התורה דורש מהם לתת את זה בחינם עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בחינם! זה מה שהתורה דורשת. דברי ר' אליהו מזרחי.
רבותי, פלא מופלא – בגלל שהמואבים ביקשו כסף, זאת סיבה שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', עד עולם?!
אומר הפענח רזא, מביא את זה השפתי חכמים – רבותי, צריך לחלק את הפסוק לשתיים.

התורה  אומרת- לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם - זה עמון.
מואב זה סיפור אחר - אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ – זה מואב!
הפסוק מספר כאן שתי סיבות:
סיבה אחת – שלא קידמו בלחם ובמים, זה לא קשור למואב. זה עמון!
למואבים יש סיפור אחר - אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר...
אז הפסוק מחלק לשתיים, את שתי הדברים.
אומר הספר צידה לדרך, פענח רזא, מנחת יהודה, והרמב"ן עצמו גם כך לומד – אם זה ככה, לא כתוב אֲשֶׁר שָׂכַרו עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר לא כתוב  כך, אלא איך כתוב?
אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. מי שכר?
רק מואב!
כשאתה מדבר על זה שלא קדם את המים, לא כתוב ואשר לא קדם אותם בלחם ובמים, אלא מה כתוב?
אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, משמע ששתיים לא קידמו אותנו.
אם זה היה רק עמון, אז היה צריך להיות כתוב אֲשֶׁר לֹא קדם אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, אבל כתוב  אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, משמע שניכם, ואשר שָׂכַר, משמע אחד.
רבותי, הרמב"ן שואל עוד שאלה – למה התורה מקדימה את עמון לפני מואב?
בא כאן הכלי יקר, ואומר –  גם עמון וגם מואב נמצאים בדבר, אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. למה?
אומר הכלי יקר – יש כאן מילה אחת מיותרת בפסוק - עַל דְּבַר.

אומר רש"י - על דבר. על העצה(ספרי רנ.) שיעצו אתכם להחטיאכם.
אז הפסוק מתחיל בדבר הראשון - עַל דְּבַר – העצה שנתן בלעם להחטיא אתכם! זה הנקודה של מואב.
 דְּבַר זה ערווה - וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. העצה היתה להחטיא אותם!
אומרת התורה - לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', אתה יודע למה??
מואב בגלל, עַל דְּבַר, על הענין של הערווה! אז על מה פירוש הדבר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם?
אומר הכלי יקר דבר נורא – עמון ומואב, לא ידעו שיש לעם ישראל בארה של מרים, שיש להם מן. הם חשבו שם ישראל עובר ממקום למקום, ומבקש מכל אומה בדרך – רבותי, יש לכם אוכל? מים? נשלם לכם!
מי לא מוכן?? חמישה מיליון יצאו ממצרים, כ"כ כסף. מוכרים פחית קולה, במקום 5 ₪, 15 ₪, מי לא ישלם?? J
אומר הכלי יקר – עמון ומואב, ובראשם המואבים, לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, אמנם כתוב בפרשת דברים, שהם כן קידמו – בכסף!  הם לא נתנו להם כמה שצריך לאכל. מה היתה המזימה מאחורה??
הם רצו להרעיב אותם, שישארו שם במקום רעבים! ואז מה יהיה?
כשהם ישארו רעבים, יהיה אפשר להאכיל אותם, מזבחי אלוהיהם, יהיה אפשר להשקות אותם ביין. אם ככה, נוכל להחטיא אותם בערווה!
אומרת התורה  - עַל דְּבַר – התוכנית היתה להחטיא אותם בערווה, שנאמר וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
איך עושים את זה?
אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם אם לא יהיה לכם, לחם ומים, אתם תהיו רעבים, ואם תהיו רעבים, ניתן לכם לאכל מזבחי אלוהיהם, נשקה אתכם ביין, ואז נוכל להחטיא אתכם בדבר ערווה.
יוצא, שכל התוכנית שלהם היתה להחטיא את עם ישראל בערוה!
אם הם יהיו רעבים, כל מה שתציע להם הם יאכלו. אם כך יהיה, תוכל להחטיא אותם גם בערווה.
יוצא שכל התוכנית היתה - עַל דְּבַר, על ערוות דבר. אלה דברי הכלי יקר, פרשת כי-תצא. 
בא הרמב"ן ואומר – רבותי, עמון ומואב נדחו מן העולם, למה?
בגלל סיבה אחת –  וְהַנִּרְאֶה אֵלַי שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אַחִים אֵלּוּ עַמּוֹן וּמוֹאָב גְּמוּלֵי חֶסֶד מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהִצִּיל אֶת לוֹט אֲבִיהֶם וְאֶת אִמָּם מֵהַשֶּׁבִי בְּמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, וְכֵן בִּזְכוּתוֹ נִצַּל לוֹט מֵהֲפִיכַת סְדוֹם, הָיוּ חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, והם עשו עמהם רעה. האחד שכר את בלעם בן בעור, והם המואבים. האחד, לא קידם אותו בלחם ובמים..
אומר הרמב"ן – דע לך, עמון ומואב הם כפויי טובה, למה?
שאלמלא אברהם אבינו, לא היה לוט בעולם, ואם לא היה לוט בעולם, לא היו עמון ומואב בעולם. וכשלוט נילקח בשבי, במלחמת ארבעת המלכים, מי מסר את הנפש שלו, כדי להציל את לוט??
"וירק את חניכיו" הולך אברהם אבינו לחרף את נפשו, כדי להציל את לוט. מציל אותו מתוך אותם ארבעת המלכים – בניסים גלויים – זרק חול ונעשה חרבות, כמו שכתוב בגמרא.   
אז בזכות מי ניצל לוט??
אומרת התורה, שהקב"ה החליט להפוך את סדום וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה – הקב"ה הציל את לוט, בזכותו של אברהם אבינו. בא המלאך מיכאל, ולוקח אותו לתוך מערה, שם הוא מוצא יין, ושם נולדים לו שתי נכדיו, משתי בנותיו, עמון ומואב.
יוצא, שעמון ומואב, חייבים את חייהם לאברהם אבינו. הם לא מכירים טובה לילדים שלו, הם גמולי חסד לאברהם אבינו.
אומר הקב"ה – כפויי טובה, אני לא רוצה בעם ישראל! לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'
שואל הרמב"ן – אבל התורה אומרת לנו בפרשת דברים, שמואב כן יצאו לקראת עם ישראל, כן מכרו להם אוכל. אז מה אתה רוצה מהמואבים?
נכון שהם מכרו להם אוכל, אבל הם שכרו את בלעם בן בעור, אז אצלהם יש עוון אחר, של שכירת בלעם בן בעור.
אומר הרמב"ן – אלה העמונים, שלא קידמו בלחם ובמים, הקדים אותם הכתוב ברשע, לכן כתוב    לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', אף עפ"י שמואב נולד לפני עמון, אבל הרשע יותר גדול, לכן עמון הוקדם בפסוק.
שואל הרמב"ן  - אז מה אתה רוצה מהמואבים? מדוע מואבי אסור ומואביה כן מותרת?
ואומר – מצאתי בירושלמי(מסכת יבמות) – כשם שכתוב, איש דרכו לקדם ואישה אין דרכה לקדם ולכן התירו מואביה, כן נאמר – איש דרכו לשכור מקלל ואין אישה דרכה לשכור מקלל, ולכן גם נאסרו אנשי מואב, לבוא בכרם ישראל. הנשים מותרות, כי אין דרכם לשכור. עד כאן דברי הרמב"ן בפרשת כי-תצא.
רבותי, בואו נחזור ל - מִן אֲרָם:
אומר בלעם מִן אֲרָם יַנְחֵנִי – תחילת השליחות שלי מתחילה מִן אֲרָם. מה יש ב - מִן אֲרָם?
אומר בעל הטוריםמן ארם. בגימטריא אשל פירוש באים בזכות אברהם שנטע אשל.(331)
אומר המדרש(במדבר רבה, יט, תנחומא יב) - מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָּלָק מֵהַרְרֵי קֶדֶם, הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה. שֶׁאִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, לֹא הָיָה בָּלָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וְגוֹ'(בראשית יט, כט). וְאִלּוּלֵי אַבְרָהָם, לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, לֹא עָמַדְתִּי אֲנִי בָּעוֹלָם. שֶׁלֹּא זָכָה לָבָן לְבָנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב. שֶׁבִּתְחִלָּה בָּאָה רָחֵל עִם הַצֹּאן. אִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים, הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה. וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם, נִתְּנוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן(בראשית לא, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלְךָ(שם ל, כז). וַאֲנִי מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל לָבָן. אִלּוּלֵי אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, אֲנִי וְאַתָּה לֹא עָמַדְנוּ בָּעוֹלָם. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב...
רבותי, אם אלה הדברים, בס"ד, נחזור לנאום של בלעם:
(כד, ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן
מהו נאום הגבר? בכל התורה, איפה אתם מוצאים את המילה גבר? 
אומר בעל הטורים - ונאם הגבר. כד''א קרא גבר שדומה בלעם לתרנגול כמו שהתרנגול הוא נואף מכל כן בלעם רבע אתונו וכמו שהתרנגול יודע העתים כן בלעם ידע לכוון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה וכמו שהתרנגול דרכו לעמוד על רגל אחד כן בלעם חגר באחת מרגליו.
זה גם גמרא(מסכת ברכות כב) – למה תיקנו תפילת עזרא? שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים.
רבותי, אני לא רוצה להיכנס לנושא של הגבר, אני רוצה להגיע למדרש אחד, ובזה לסכם את הדברים:
המדרש שנביא, הוא משנת ר' אליעזר, לר' יוסי הגלילי, פרשה שביעית אומר - נְאֻם הַגֶּבֶר. שלושה נאמר בהם נְאֻם הַגֶּבֶר – דוד, שלמה ובלעם. דוד מנין? נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.(דורשים חז"ל מכאן, שחייב אדם לברך בכל יום, מאה ברכות).
שלמה מנין, שנאמר(משלי ל, א) דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל.
בלעם מנין, שנאמר וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
וכולם היו גיבורים, כל אחד ואחד באומנתו. דוד המלך קם בלילות, כדי להודות לקב"ה. גיבור לכבוש את יצרו, לשמוע מחרפיו  ולשתוק. גיבור על עוון בת-שבע(רשימה של 4 עמודים, על גברתו של דוד)
גבורתו של שלמה(שתי עמודים) להביע חכמה מדעתו...
אני מדלג, ומגיע לגיבור שלנו - וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן, זה בלעם הרשע – גבורתו לכפות את הטובה.
רבותי, היתה לו עוצמה, שאין כמותה. הוא לא הכיר טובה לאף בן-אדם.
רבותי, כלב, יודע להכיר טובה לאדון שלו. חמור, אומר הנביא יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו – מרחוק שאתה מגיע עם התבן, הוא כבר נוהר משמחה.
נ.ב - אומר המדרש גם, שלבן עצמו לא היה נולד, אם לא בזכותו של אברהם אבינו, למה?
מילכה עקרה היתה ועשתה כל השנים עם נחור ולא ילדה, כיון שנפקדה שרה, נפקדו עמה כל העקרות, ואף אשת נחור, מילכה, גם היא נפקדה, שנאמר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ, את מי היא ילדה?
את קמואל, שהוא לבן, שקם על אומתו של אל. ואביו נולד בזכותו(הסבא לבן, נולד בזכותו של אברהם אבינו) והוא הולך לקלל את בניו?! יש לך יותר כפיות טובה מזאת? והמדרש ממשיך ומונה רשימה שלמה....
רבותי, אם ככה נוכל להבין את היסוד של מִן אֲרָם:
מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, אומר בלעם – אני בא מארם, ממקום שגר שם אברהם אבינו.
בזכותו של אברהם נולד בלק, בזכותו של אברהם נולדתי אני, ואני הולך לקלל אותם, למה?? כי אני כפוי טובה!!!  המהות שלי, זו כפיות טובה. זה בלעם.
אומר לנו בעל הטורים - מִן אֲרָם גימטריה 331 = אשל.
בֹא ותראה את תלמידיו של אברהם אבינו ותלמידיו של בלעם הרשע. בלעם הוא כנגד משה רבינו בנבואה, אבל בלעם הוא כנגד אברהם אבינו, בכפיות טובה.
אמרנו שבלעם הוא ההיפך מאברהם אבינו. אברהם אבינו הוא מִן אֲרָם, בזכותו יש את בלק וגם את בלעם, ושניהם כפויי טובה.
מִן אֲרָם, הוא אומר, אני בא מִן אֲרָם, לכפות את הטובה כנגד אברהם אבינו, שבזכותו נולד בלק, ובזכותו אני נולדתי. ההיפך של אברהם אבינו. אברהם אבינו בנה בתי תמחוי בכל מקום, מה היתה המטרה??
היו אוכלים, ובאים לשלם את החשבון – כמה מגיע לך אברהם?
מה אכלת? זה וזה, 500 ₪
500 ₪????
אתה לא רוצה לשלם? יש לי בשבילך דבר יותר טוב, בֹא ותגיד תודה, למי שנתן את האוכל.
מי נתן את האוכל??
הקב"ה.
מי זה?
אהה, בֹא תצא החוצה – שמים וארץ, עצים, פרחים, ציפורים.. בֹא תגיד איתי ביחד – ברוך אתה ה'...הזן את העולם בטובו.. תודה לקב"ה!
כל מה שהקים אברהם אבינו, בתי תמחוי, היה כדי להוקיר תודה לקב"ה!!! זה אברהם אבינו!
הולך בלעם, גבר בכפיות טובה! מִן אֲרָם – אני נגד המושג של הכרת תודה, נגד אברהם אבינו!
אברהם אבינו מכיר טובה, ואני ההיפך!
רבותי, אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין את הקללה של בלעם הרשע:
(במדבר כד, ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל  - גם זאת קללה, אומרת הגמרא(סנהדרין קה), שלא יהיה להם בתי-כנסיות ובתי מדרשות. מה אכפת לך שיהיה??
התשובה פשוטה מאוד – בלעם ידע רמב"ן, שמסביר לנו למה צריך בתי כנסיות ובתי מדרשות
(קטע אחרון פרשת בֹא) - וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה בשביל מה ברא הקב"ה את האדם הראשון? ואין אל עליון חפץ בתחתונים  בשביל מה הוא צריך את היצורים כאן?
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא... רק מה יש באמצע? אזי מלך שמו נקרא!!! התחילו להכיר שיש כאן מלך, יש מנהיג! הוא מלך קודם, הוא ימלוך אח"כ, ואחרי ככלות הכל, לא ימלוך כאן אף אחד – לבדו ימלוך נורא, רק באמצע יש דבר אחד – אזי מלך שמו נקרא
מה המטרה?

ממשיך הרמב"ן - ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו שאדם יגיד – תודה ריבנו של עולם, אני מכיר שאתה מלך שלי. אני מכיר שאתה מטיב איתי בכל רגע ורגע וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו מטרת בתי הכנסיות ובתי המדרשות, שנתאסף שם, ונגיד לקב"ה תודה רבה שהוא ברא אותנו וזו כוונתם במה שאמרו ז''ל(ירושלמי תענית פ''ב ה''א) ויקראו אל אלהים בחזקה(יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה(עי' ערוך ערך חצף)
בלעם כפוי טובה, גבר! בכפיות טובה. מה הוא רוצה??
לאבד את בתי-הכנסיות ובתי המדרשות. מה אכפת לך שהם קיימים??
כי שם זה המקום שמפיצים את דבר ה'. שם זה המקום שמודים לקב"ה שבראנו, ומודים לקב"ה שנתן לנו את הכל – זה בתי הכנסיות!
רבותי, פותחים בפסוק הזה מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל
בשביל מה מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל? וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ
אני הקטן, שבאתי היום לתפילה, עשית איתי חסד!!! שנתת לי אפשרות לבוא לתפילה. אני מודה לך!!! ולומר לך – תודה רבה שאנחנו חיים, תודה רבה שאנחנו נושמים, תודה רבה שאנחנו לומדים, על הכל תודה רבה!!!
בתי הכנסיות ובתי המדרשות, הם המקומות שנועדו להוקיר תודה לקב"ה.
אם אלה הדברים, בס"ד אני מודה לכל האנשים מהשיעור הזה, שבאו השבוע להשתתף עמנו, בשמחת נישואי ביתי, על כך אני רוצה להודות לקב"ה, על החסד הגדול שעשה  עמנו, שב"ה זכיתי בס"ד, יחד עם רעייתי, להביא את ביתנו לחופה בשעה טובה, ובעת הזאת שמודים לקב"ה, זו העת לבקש בס"ד, שכל מי שעדין לא זכה להשיא את הילדים שלו, כל מי שמעוכב בשידוך, שהקב"ה יזמין לו את זיווגו המהיר בע"ה, והקב"ה ימציא לכולם פרנסה בשפע וכולם יזכו לראות נחת מיוצאי חלציהם, ונודה לקב"ה בשיר חדש, בגאולה השלמה, בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן!!!

 
 
 

זכות לימוד התורה בנוסח תימן ושימור המסורת והחייאת מורשת תימן
תעמוד לתורמים היקרים נאמני עדת תימן לברכה והצלחה ישועה ורפואה ומילוי כל משאלה.

תרום בשמחה ללימוד ילדי תימן

להפקיד או העברה בנקאית לחשבון הת"ת: מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631


לפרטים נוספים להתקשר לטלפון  050-4148077  תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר גם בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב יחזקאל 46 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 112 כניסה ב ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים