[א] חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מנות, דכתיב{א} ומשלוח מנות איש לרעהו, משמע שתי מנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרעים הרי זה משובח{ב}. ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקדוש ברוך הוא, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והמשמח לב האֲמֵלָלִים האלו מִדַּמֶּה בשכינה, שנאמר{ג} להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים{ד}:

להמשך