אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  הגאון הרב ששון גריידי זצ"ל  |  חומר מארכיון המדינה  |  donationforyemanit  |  ראש השנה וכיפור  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  מדור פרשת השבוע  |  פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      לך לך
דף הבית >> פרשת השבוע >> מעיינה של תורה ספר בראשית >> לך לך
הרב לוינשטיין פרשת לך לך
 
עלון מחודדין בפיך
לפרשת לך לך תשע"ה

פרשת לך לך - מתוך מעיינה של תורה

בפרשת ''לך-לך'' פותחת התורה את סיפורי אבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב; ולכך היא מייחדת עשר פרשיות שלמות (מתחילת פרשתנו עד סוף ספר ''בראשית''). סיפורי אברהם טבועים בשרשרת של נסיונות קשים, שבהם הוכיח אבי-האומה שלא בכדי נבחר על-ידי ה להפיץ את אמונת הייחוד בקרב יושבי הארץ. לדברי חז''ל, נתנסה אברהם אבינו בעשרה נסיונות - החל בקריאה: ''לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'' (י''ב, א) וגמור בציווי: ''קח נא את בנך...ולך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה'' (כ''ב, ב). וציינו חכמי המדרש, שהניסיון הראשון והנסיון האחרון נמסרו לאברהם בקריאת ''לך-לך'': ניסיון ראשון ב''לך-לך מארצך וממולדתך'', וניסיון אחרון ב''לך-לך אל ארץ המוריה''.
''ויאמר ה אל אברם: לך-לך מארצך…'' (י''ב, א)
רש''י מדייק מלשון הכתוב ''לך-לך'', שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח לאברהם שהליכתו לארץ החדשה תהיה להנאתו ולטובתו, כמובא בהמשך הכתוב: ''ואעשך לגוי גדול'' (י''ב, ב).

שואל על כך רבי פנחס הורביץ מפרנקפורט, בעל ''ה''הפלא''ה'': כידוע , נמנית ההוראה ''לך-לך מארצך'' עם עשרת הנסיונות, שנתנסה בהם אברהם אבינו (אבות ה, ג), ואם הקדוש-ברוך-הוא מבטיח כאן לאברהם, שלא זו בלבד שלא יפסיד בהליכתו לארץ, אלא שהליכה זו תהא להנאתו ולטובתו - מה ניסיון יש כאן מצד אברהם?
מתרץ זאת בעל ה''הפלא''ה'' בהסבר הבא: כשבא הכתוב לספר על קיום מצוות ה על-ידי אברהם, נאמר: ''וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'' (י''ב, ד). בכך מדגיש בפנינו הכתוב, שהליכת אברהם לארץ לא היתה חלילה כדי להפיק טובת-הנאה בשבילו, אלא רק כדי לקיים מצוות ה. אברהם אבינו נבחן אפוא באותה שעה, האם לאחר שהובטחה לו הנאה וטובה בהליכתו לארץ - הוא ילך במחשבה ובכוונה להפיק מהליכתו טובת-הנאה, או שחרץ ההבטחה הגשמית שניתנה לו יתעלם מכך אברהם ויצא לדרך מתוך כוונה טהורה וצרופה לקיים מצוות ה, בלא כל פניות הדדיות. ואכן, מעיד הכתוב על אברהם, שהלך ''כאשר דיבר אליו ה'' ולא נתן דעתו לשום טובת-הנאה שהובטחה לו; ומשום כך נחשבת הליכה זו לאחד מעשרת הנסיונות, שבהם נבחן אברהם ונמצא ראוי לשליחות האלוקית הגדולה שהוטלה עליו.

''ואעשך לגוי גדול...'' (י''ב, ב)
על דברי ה לאבי האומה: ''לך-לך מארצך...ואעשך לגוי גדול'' (י''ב, א-ב) מעיר רש''י: שם (בארץ ישראל) אעשך לגוי גדול; כאן (בחוץ-לארץ) אי (אין) אתה זוכה לבנים.

ואכן, בשבעים וחמש שנות חייו בחוץ-לארץ לא זכה אברהם לבן; ולאחר בואו לארץ, התנסה אבי האומה בנסיונות רבים וקשים עד שנולדו בניו, ישמעאל ויצחק (אברהם היה בן שמונים ושש, כשנולד בנו ישמעאל; ובן מאה, כשנולד בנו יצחק).

גם בתולדות יצחק ויעקב חוזרת התופעה, שבניהם נולדו להם בשנות זקנתם: יצחק הוליד את בניו, כשהיה בן שישים (כ''ה, כ''ו); ויעקב החל בהקמת משפחתו הענפה, כשהיה בשנות השמונים לחייו (ראה רש''י לסוף פרשת ''תולדות'').
כמה מחכמי ישראל תוהים על עובדה זו, שכל שלושת האבות לא זכו לבנים בימי נעוריהם, אלא רק לעת זקנה ושיבה, וראוי להביא לכך הסבר מאלף של רבי אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ''כתב סופר'': עליהם (על האבות) היה ללמד את האנושות דעת ה,. ואילו היו להם בנים (בימי נעוריהם), היו עוסקים בעיקר בחינוך בניהם ומתמסרים להם ביותר, ולא היתה להם אפשרות ללמד לאחרים. לכן כבש ה את מעיינם עד עת זקנה, כאשר כבר העמידו תלמידים הרבה, ויכלו להתמסר אחר-כך גם לחינוך בניהם...


אכן, בשלושת אבות האומה נתקיימו הלכה למעשה דברי הקדמונים, שעיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים (רש''י לבראשית ו, ט).
''ויקח אברם את שרי אשתו ... ואת הנפש אשר עשו בחרן ... ויצאו ללכת ארצה כנען, ויבאו ארצה כנען'' (י''ב, ה)

· מעיר כאן הפרשן הספרדי, רבי עובדיה ספורנו: בתרח, אבי אברהם, נאמר: ''ויצאו איתם (עם בני-משפחתו) מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרן וישבו שם'' (י''א, ל''א). תרח ומשפחתו יצאו, לפי זה, במטרה מוצהרת ללכת לארץ כנען; אבל לא התמידו במאמציהם להשגת מטרתם לאורך כל הדרך, וכך נשארו לשבת בחרן שבחוץ-לארץ. בניגוד לכך דבק אברהם אבינו במצוות ההליכה לכנען, עד שהגיע למטרתו. דבר זה צריך ללמדנו, שמי שמקבל עליו לעלות לארץ ישראל, חייב להתמיד בשאיפה זו בלא פשרות ואסור לו להרפות מכל מאמץ עד להשגת מטרתו הנכספת.

· אם מתכנסים הם כל האומות לברוא יתוש אחד, אין יכולים לזרוק בו נשמה - ואתה אומר ''ואת הנפש אשר עשו''! אלא אלו הגרים שגיירו. ללמדך, שכל מי שמקרב את הגוי - כאילו בראו. אמר רבי חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה - את הנשים.
· אמר רבי חלבו: לעולם (תמיד) יהא אדם זהיר בכבוד אשתו; שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ''ולאברם היטיב (פרעה) בעבורה'' (י''ב, ט''ז). וזהו שאמר רבא לבני מחוזא (לאנשי ער מגוריו): כבדו נשותיכם, כדי שתתעשרו!
· שנו רבותינו: האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו הדרך ישרה, והמשיאם סמוך לפרקם (קרוב לזמן הבגרות) - עליו הכתוב אומר: ''וידעת כי שלום אהלך'' (איוב ה, כ''ד).
''ואברם כבד מאד במקנה, בכסף ובזהב, וילך למסעיו מנגב ועד בית-אל'' (י''ג, ב-ג)
מעיר כאן רש''י, על-פי המדרש: כשחזר (אברהם) ממצרים לארץ כנען, היה הולך ולן באכסניות שלן בהן בהליכתו למצרים. לימדך דרך-ארץ (התנהגות נאותה), שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר: בחזרתו (ממצרים) פרע הקפותיו (שילם חובותיו באכסניות שלן בהן בדרך למצרים).

שואלים כמה מחכמי ישראל: על יסוד מה הסיקו הקדמונים, שאברהם נעשה בעל-חוב גדול כשירד למצרים, ופרע את חובותיו בשובו משם לכנען?

השיב על כך הגאון רבי שלמה קלוגר, רבה של ברודי במאה הי''ט, בהסבר מבריק: אברהם אבינו היה בלא ספק שונא בצע; וכאשר מלך סדום קורא אליו, בשובו מן המלחמה בארבעת המלכים: ''תן לי הנפש, והרכוש קח לך!'' (י''ד, כ''א) - משיב לו אברהם בפסקנות: ''הרימותי ידי אל ה...אם מחוט ועד שרוך-נעל ואם אקח מכל אשר לך'' (י''ד, כ''ב-כ''ג). תמוה אפוא הדבר, שכאשר פרעה משפיע עליו במצרים מתנות רבות, אין אברהם מביע התנגדות כלשהי לקבל מתנות המצרים, ככתוב: ''ולאברם היטיב (פרעה) בעבורה (בגלל שרה); ויהי לו צאן ובקר וחמורים, ועבדים ושפחות, ואתונות וגמלים'' (י''ב, ט''ז).
התנהגות מיוחדת זו של אברהם מוסברת על-ידי הקדמונים בכך, שאברהם אבינו היה אותה שעה עני מרוד, שנאלץ ליטול על עצמו חובות כבדים כשהיה בדרך למצרים. משום כך סטה, שלא ברצונו, ממנהגו הקבוע כל הימים ונאות לקבל מפרעה את המתנות שהשפיע עליו. ובשובו ממצרים לכנען, עבר אברהם באכסניות ששהה בהן בדרך למצרים ופרע את כל חובותיו.
''ויהי ריב בין רעי מקנה-אברהם ובין רעי מקנה-לוט, והכנעני והפרזי אז ישב בארץ'' (י''ג, ז)
בסיפור הכתוב על הריב שפרץ בין רועי הצאן של אברהם לבין רועי צאנו של לוט, נאמר: ''והכנעני והפריזי אז יושב בארץ''. שואלים חכמי ישראל: מהו הקשר בין סוף הפסוק - ''והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'' - לתחילתו: ''ויהי ריב בין רועי מקנה-אברם ובין רועי מקנה-לוט''?
אלא - אומרים חכמי ישראל - התורה באה כאן ללמדנו, שריב בין אחים והגם שאינו יאה בשום מקום ובשום זמן - קשה ומסוכן שבעתיים בשעה שקיימים שכנים אויבים ועוינים, המצפים לריב האחים כדי לנשלם מנחלתם ולרשת את אדמתם, ולא עוד, אלא חוסר האחדות בין חלקי העם הוא שמזמין את האויבים, השמחים לאיד יריביהם המפולגים ויודעים לנצל לטובתם את הריב הקיים בקרב מתנגדיהם. ויפה הדגישו חכמי המדרש על הפסוק שלפנינו: ''כשמריבים אחים - מתיישבים הנכרים''. כשפורצת חלילה מחלוקת ונוצר פירוד במחנה העברים, התוצאה היא: ''והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'' - הנכרים דוחקים את רגלי העברים מנחלתם ומרחיבים את תחומי האחזותם בארץ ישראל...

''ואנשי סדם רעים וחטאים לה מאד'' (י''ג, י''ג)
ארבעה דיינים היו בסדום: שקראי (שקרן) ושקרוראי, זייפאי (זייפן) ומטה-דין. מי שקצץ אוזן חמורו של חבירו, אמרו לבעל-החמור: תנהו לו (תן את החמור לחובל) עד שתצמח אזנו. מי שפצע חבירו, אמרו לו (לפצוע): תן לו שכרו, שהקיז לך דם.

העובר את הנהר במעברה (בגשר) - נותן (מכס) ארבעה זוזים; העובר במים - נותן שמונה זוזים. פעם אחת נזדמן לשם כובס אחד. אמרו לו: תן ארבעה זוזים! אמר להם: אני במים עברתי. אמרו לו: אם כן תן שמונה, שעברת במים. לא נתן - פצעוהו. בא לפני הדיינים (לתבוע נזקי הפציעה מהחובל). אמרו לו: תן לו שכרו, שהקיז לך דם; ושמונה זוזים - שעברת במים.
אליעזר, עבד אברהם, נזדמן לשם (לסדום). פצעוהו - בא לפני הדיין. אמר לו הדיין: תן לו שכרו (לחובל), שהקיז לך דם. נטל אליעזר אבן ופצע הוא את הדיין. אמר הדיין: מה זה? אמר לו אליעזר: שכר שיש לי בידך (שאתה חייב לי על שהיקזתי לך דם) תנהו לזה (לאיש שפצע אותי); וזוזים שלי במקומם עומדים...
''ושמתי את זרעך כעפר הארץ…'' (י''ג, ט''ז)
· לדברי הרד''ק (רבי דויד קמחי, מגדולי פרשני התנ''ך בימי הביניים), מובא דימוי זה על דרך ההפלגה (ההגזמה); וכיוצא בכך: ''ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים'' (כ''ב, י''ז). ובמדרש אמרו על כך: המשילם (הכתוב המשיל את ישראל) לעפר, והמשילם לכוכבי השמים: בזמן שאין (ישראל) עושים רצונו של מקום (רצון ה) - יהיו כעפר לדוש (יינתנו לכתישה ולרמיסה על-ידי הגויים); ובזמן שעושים רצונו של מקום - יהיו ככוכבי השמים לרוב.

· אמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם: מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניו יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר עשוי דייש (משמש מקום דריכה ורמיסה) לכול, אף בניך עשויים דייש לאומות העולם (עמי העולם עתידים לענות את ישראל). ומה עפר מכלה כל כלי מתכות (רואה בכליונם) והוא קיים לעולם, כך ישראל; כל אומות העולם בטלים, והם קיימים לעולם.
· כאן המשיל הקדוש-ברוך-הוא את ישראל לעפר; ובברכה שלאחר העקדה נאמר לאברהם: ''כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים'' (כ''ב, י''ז).
אמרו על כך חכמים בתלמוד הירושלמי (שקלים א, ה): אומה זו (ישראל) משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהם יורדים - יורידם עד לעפר; וכשהם עולים - עולים עד לרקיע...






מתוך ''אהבת חיים''


''ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך''.

בזוהר הקדוש כתוב: ויאמר ה' אל הנשמה שתחת כסא הכבוד; לך לך מארצך, כלומר הגיע הזמן שתרדי לעולם השפל הזה ותכנסי לגוף הראוי לך. וממולדתך, מתחת כנפי השכינה. ומבית אביך, מתחת כסא הכבוד. אל הארץ, היינו הגוף. אשר אראך, אשר ראוי לך, כדי שתקיים מצוות עשה ולא תעשה. ואעשך לגוי גדול. זה האופן הראשון. והאופן השני, שביציאת הנשמה מהעולם הזה אומרים לה: לך לך מארצך- מהעולם הזה וממולדתך ומבית אביך- שתעזוב אבא ואמא, אחים ואחיות וכל המשפחה. אל הארץ אשר אראך- לאותו מקום שזכית כפי מעשיך. ואומרים לה יבא שלום ינוחו על משכבותם. ועל זה אומר הפסוק: ''אשרי העם יודעי תרועה''. שידוע שהנשמה בוכה שלש פעמים. פעם ראשונה- בזמן שיורדת לעולם השפל הזה, ופעם שניה- כשיוצאה מבטן האם לאוויר העולם. ופעם שלישית- כשיוצאה מן העולם הזה והולכת לתת דין וחשבון.

ואשרי האיש היודע וזוכר תמיד תרועה זאת והוא מתרחק מכל מיני נדנוד עבירה.

לך לך בגימטרייה מאה. כי מצינו באברהם אבינו עליו השלום שבזמן שקם והלך ממולדתו היה בן שבעים וחמש, ובזמן שנבתלק מן העולם היה בן מאה שבעים וחמש, נמצא שבזמן שהתמסר לקיים מצוות הקב''ה- הוסיף לו הקב''ה מאה שנים על חייו.

''וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט''.

לוט זה יצר-הרע כמובא בזוהר הקדוש. ולא עזב את אברהם, אלא שבכל מקום שאברהם היה הולך היה היצר-הרע רודף אחריו. ''ויאמר אברם אל לוט הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי''. כלומר אם האדם עוזב כל הטרדות שיש לו ושיכול להשיג, ורודף רק אחרי התורה ומסתפק במעט פרנסה כדי שיהיה פנוי לתורה, אז הפרד נא מעלי, יכול לומר ליצר-הרע שיפרד מעליו, כי הוא קובע עיתים לתורה. כמו שאמרו רבותינו : אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי לימוד התורה מסוגל להכניע את היצר-הרע. אבל אם האדם להוט אחר ממון וכיוצא- דבר זה קשה מאוד.

''ויאמר אברם אל לוט אל תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו'': הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. אברם זה הנשמה ולוט זה היצר-הרע. אומרת הנשמה: אל תהי מריבה בין הנשמה ובין הגוף העכור, כי אנשים אחים אנחנו, נהיינו אחים ושנינו גרים ביחד, והאחד בלעדי השני אינו יכול להתקיים, ולכן אל תצער אותי יותר מדי, הלא כל הארץ לפניך.

רוצה לומר: הלא כל הזמן הוא לפניך לאכול, לשתות, לטייל, לפטפט, לישון, ולעבוד, ואני מבקשת הפרד נ''א מעלי, שהנשמה מתחננת ליצר-הרע שיעזבנה דווקא בשעת התפילה וכל-שכן בשעת נפילת אפים (נ''א – נוטריקון נפילת אפים), כי צריך האדם להשתדל בנפילת אפים לומר מלה במלה, לאט לאט, כי במזמור זה יש סודות נפלאים כמו שכתוב בזוהר הקדוש. וכל מי שמכווין במזמור זה בפירוש המילים ולא יחשוב בשעת אמירת מזמור זה מחשבות אחרות, זהו רפואת גופו ונפשו, ונצול מדינה של גיהנם.

ואמרו חז''ל על הפסוק לדוד אליך ה' נפשי אשא- נוטריקון: אכילה, שתיה, אשה. רוצה לומר שאין אדם חוטא אלא בשלשה דברים אלו ואנחנו באים לתקן עוונותינו ועוונות אבותינו באמירת מזמור זה. והיצר-הרע אינו מניח לנו.

אדם הראשון פגם באכילה שאכל מעץ הדעת. נח פגם בשתיה, שנאמר: ''וישת מן היין וישכר''. ובני ישראל חטאו עם בנות מואב. וזה שאומרת הנשמה ליצר-הרע הפרד נ''א מעלי בשעת נפילת אפים כי אני רוצה לתקן את שלש העבירות שנעשו ע''י אכילה שתיה ואשה הרמוזים במלת אש''א.

נמצא שנפילת אפים מסוגלת לתקן את מה שקלקלנו, ולכן יזהר האדם שלא למהר במזמור זה, ולא לדלג, ולא להבליע אותיות, ויסתכל בסדור, וזה סגולה נפלאה לכפרת עוונות. ושמעתי מפי חכם וצדיק אחד שבנפילת אפים יש כח לכפר אפילו על נדנוד עבירה חס-ושלום, ודווקא יזהר כמו שאמרנו לומר מלה במלה ולאט-לאט, ולחשוב על מה שמוציא מפיו.

ועוד, אמירת נפילת-אפים שומר ומציל את האדם מעניני ניאוף וכדומה שלא יכשל בהם, כמו שמצינו בצדיקים גדולים שבא לידם עניני ניאוף וניצלו מהם.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
 

זכות לימוד התורה בנוסח תימן ושימור המסורת והחייאת מורשת תימן
תעמוד לתורמים היקרים נאמני עדת תימן לברכה והצלחה ישועה ורפואה ומילוי כל משאלה.

תרום בשמחה ללימוד ילדי תימן

להפקיד או העברה בנקאית לחשבון הת"ת: מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631


לפרטים נוספים להתקשר לטלפון  050-4148077  תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר גם בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב יחזקאל 46 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 112 כניסה ב ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים