ויט אהרון את ידו וגו' ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים 

פירש רש"י בשם המדרש צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתיזה נחילים נחילים ע"כ. כלומר שאת הצפרדעים המצרים הם שהביאו את המכה, ומכאן רואים כשאדם לא שולט ביצרו ובתאוותיו הוא מביא על עצמו מכות גדולות שהרי אחרי מכה או שתים שהמצרים רואים שהצפרדע לא מתה אלא אדרבה יוצא ממנה אלפים של צפרדעים הם לא מפסיקים כי יש להם את הכעס ואינם שולטים בו ורוצים להכות את הצפרדע שמכעיסה אותם. 

ושמעתי מעשה בזמנינו, מהרב אמנון יצחק שליט"א, באדם מבני ברק אבל לא דתי שהיה נהג משאית של בטון, והיה לו חניה פרטית למשאית שלו ואם היה מישהו חוסם לו את החניה היה כועס עליו ומבזה אותו ומצפצף חזק. והנה יום אחד הוא מגיע עם המשאית בטון, והוא רואה שהפעם לא חסמו את החניה אלא יש רכב חדש עם הניילון בתוך החניה הפרטית שלו. וחמתו בערה בו, ואמר בלבו אני אלמד אותו לקח, ובתוך כדי דיבור הוציא את המשאבה של הבטון לכיוון האוטו והפנה אותה לאוטו החדש, ושפך עליה את הבטון, עד שהכל נתכסה בבטון, ורק לאחר מכן עלה לביתו. 

והוא רואה בבית בלונים, והדודים שלו גם הגיעו, והתחילו לשיר לו יום הולדת שמח, ואשתו אמרה לו, לא ראית את האוטו החדש שקניתי לך ליום הולדת, ע"כ המעשה. ומה שלומדים מכאן שאם תתגבר על הכעס רק תרויח ואם לא תתגבר רק תפסיד. 

וכן המדרש מביא מעשה שבמוצאי שבת אשה אחת הלכה לשאוב מים מהבאר להביא לבעלה שהיה חולה בצרעת, ובדרך פגשה את החברה שלה ודיברה איתה הרבה זמן, ורק אח"כ נכנסה לבית עם הכד מים. ואיך שהיא נכנסה, בעלה צעק עליה בכעס רב, ומרוב שהיא נבהלה נפל הכד מידה, והמים נשפכו על הרצפה, אבל עפו טיפות מים על בעלה, וכל מקום שנגעו המים בבעלה נתרפא מצרעתו, כי בארה של מרים היתה בבור שלה באותו מוצ"ש, אבל אם בעלה היה מתגבר על כעסו אין צריך לומר שהיה מבריא לגמרי. 

מהספר ובחרת בחיים