מנהג קדום היה בכל התעניות, שמנהג בני ישראל שהגבאים מן כל החברות שבקהילה הולכים עם הקופה בבית הכנסת ביום התענית. ומצינו כן כבר בגמרא (ברכות ו:), 'אגרא דתעניתא צדקתא', שעיקר שכר המתענים בתענית הוא על הצדקה.
ה'חיד"א' בספרו "שמחת הרגל" מביא רמז לזה, שבתיבת 'תענית' יש את המילה 'עני' באמצע, ומבחוץ את המילה 'תת', לרמז שיתנו לעני צדקה.
ומהר"א טירנא מבאר הטעם, כיון ששמואל סובר (תענית יא.) שכל היושב בתענית נקרא חוטא ולכן כשנותן צדקה ביום התענית יהיה לו שכר צדקה.
המאירי (שם) מבאר טעם המנהגליתן צדקה ביום התענית, כיון שהתעניות נתקנו מפני התשובה, דהיינו שיתעורר האדם בסיבתם לתשובה ומעשים טובים, משום כן נותנים צדקה, שיתעורר האדם לנתינת צדקה ועשיית מעשים טובים שזו עיקר התענית.
פרשת דברים - הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד. פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת דברים שנת תשע"ד. ידוע מה שכתב הטור, ואחריו השל"ה הקדוש, ר' צדוק הכהן מלובלין - בכל אירוע שחל במהלך השבוע, יש לו קשר לשבת שלפניו. הטור מביא את זה לגבי סימנים לקביעת המועדים פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ.
מהספר בשבילי הפרשה מאתר שטייגן. "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב (א, א) 'אלה הדברים' לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.
"אלה הדברים וגו'" וסמיך ליה "אלה המצוות וגו' (בהר סיני)" (לעיל סוף במדבר), ללמד שאף משנה תורה ניתנה בהר סיני. וצריך ביאור. שהרי כשכתוב 'אלה' אינו מוסיף על האמור לעיל והיל"ל 'ואלה' בכדי שנאמר להוסיף על הראשונים? וצ"ל, שמ"ש "אלה" לפי שעיקרו של ספר דברים אינו אלא דברי תוכחות ולפיכך לא נאמר בו אלא אלה הדברים דאמור בספרי.