תרומה ללימוד הילדים

פרשת בהעלותך
מעיינה של תורה

קרבנות הנשיאים בא כדי לכפר על החטאים שהרגיש כל אחד מהם בשבטו.
אהרון הכהן הרגיש בעצמו את חטא עשיית העגל, לפיכך חלשה דעתו שלא הביא גם הוא קרבן, פן יגרום חטא זה לעיכוב בהשראת השכינה. על כן הראה לו השם-יתברך על המנורה, אשר הנר המערבי שבה היה דולק תמיד בדרך נס, אף כי לא יצקו בו שמן יותר מבשאר הנרות, למען ישמש עדות שהשכינה שורה בישראל (ראה שבת כ''ב) - הרי ממילא זוהי ההוכחה הברורה ביותר שנתכפר חטא העגל.

 

''ויקרא את שם המקום קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים'' 
רק את המתאווים קברו שם, כי אם התאווה עצמה נקברה שם. היא חדלה מלב כל אלה שחזו בעונש הנורא. על-ידי קבירת המתאווים נקברה התאווה עצמה, ולפיכך נקרא המקום בשם ''קברות התאווה'' ולא ''קברות המתאווים''.
''והאיש משה עניו מכל האדם'' (י''ב, ג)
ישנה ענווה פסולה, שאדם נוהג עניוות על-מנת שיזכה בתהילה, ועל-כן כשהוא נוכח לראות כי מרננים אחריו שהוא בעל-גאווה ולא עניו, הריהו משליך באמת את הענווה מאחריו גוו. אבל הענו האמיתי נשאר עניו אפילו כאשר הבריות חושדות בו בגאווה.

''ותדבר מרים ואהרן במשה'' - הם דברו במשה, כי גאווה היא מצדו שפרש מן האשה, שכן ''גם בנו דבר'' - ואף-על-פי-כן נשאר משה ''עניו מאד מכל האדם'', הרי זה סימן של ענווה אמיתית.
עניו מאד - שפל וסבלן. אף כי היה משה רבנו כה גדול וקדוש, שעלה השמימה וקבל את התורה מפיה גבורה, בכל-זאת יכול היה לסבול כל אדם, על אף שפלותו ונחיתותו. ''שפל וסבלן'' - שהיה מסוגל לסבול את שפלותו.

עלונים